مريم غزالة

באמצעות חוליות מזכוכית מנופחת ומובנית, הפרויקט הזה בוחן את הדיאלוג השברירי בין הגוף לחומר. העבודה ממירה אי־נוחות לצורה, ומשקפת את עמוד השדרה כסמל למבנה פנימי ולפגיעות. בסדנה החםה עוצבה הזכוכית כשהייתה במצב הרגיש והנוזלי ביותר שלה תהליך שמדמה את ההחזקה בכאב, עיצובו מחדש, ומתן מקום לנשימה. הפרויקט הזה עומד בתפר שבין אנטומיה לרגש, בין מבנה לשבר, כחקר של טרנספורמציה.