העין היא מראה צלולה ובמרכזה האישון כולא דמות אחת באחרת, מטשטש את הגבולות בין גופים וממזג זהויות.
בחלל התערוכה המבט משתנה תמידית. דימוי הגוף החי אינו מוחשי, הוא עשוי אור, תנועה ומשך. סביבו פזורים צינורות וכבלי חשמל של החוץ - ״מערכת החייאה״ של העיר העשויה טלאים. בניהם מופיעים ונעלמים קולות תנשמת.
המראה- במובן של ראי- קשורה גם בפעולת הצילום העצמי של הגוף, המוצג בתקריב על איברי החישה, המישוש והראיה- שהם גם כלי היצירה.
הביטוי ״למראית עין״ מתייחס למצב החברתי הדיסוציאטיבי בו אנו חיים, לפיצול בין גוף לנפש המאפשר אשליה של שגרה ותפקוד יום-יומי, בזמן בו שולטת תודעת המלחמה וההרס בהווה מתמשך.
