הציור, בטכניקה מעורבת על גבי עץ, נבנה בשכבות של חומר שקוף, צבע ורישום בגרפיט, ומבוסס על מאגר רישומים ידניים שעובדו דיגיטלית. דימוי הדודא הרפואי, צמח רעיל ובעל סגולות פריון בתרבות היהודית, מתפרק לגורמים על משטח הציור. רעיון הפוריות הרעילה מהדהד, כחוויה הנוזלת מתוך המציאות העכשווית וכמהות של יצירה: הפיכת יש מיש, תהליך של התרבות מהקטן ביותר אל המונומנטלי.
העבודה על הפסלים מתחילה בציור על בד, שלאחר מכן נתפר בחוטים כירורגיים, מחולק לגזרות, והופך לכיסים אשר לתוכם נמזגת שעווה רותחת- צבעונית. עם התקשות החומר, הוא נחתך לאורכו. הבד הופך לעור, ומדיום הציור מקבל איכות גופנית, כשל בשר.
