העבודות של ישי חוג׳סטה עוסקות בנוף העירוני הישראלי. הן מתמקדות בטקסטורות ובחומרים שעל פי רוב נעלמים מהעין ובשפה הוויזואלית הלא־מודעת של המרחב. חוג'סטה שואב השראה מסימונים של אתרי בנייה, מפוסטרים קרועים ומקירות שטופלו ברישול – רגעים חזותיים גולמיים.
הרגעים הפונקציונליים האלו, שנוצרו מתוך הכרח, חושפים את התת־מודע של החיים העירוניים ותושביה. את המרכיבים הוויזואליים האלו הוא מתרגם לציורים שאותם הוא מכנה ״מנגנונים״ – ציורים המתאפיינים במתח שבין הפשטה לדימוי.
באמצעות צילום וזיכרון הוא ממיר את מרקמי העיר – שכבות צבע, מדבקות מתקלפות ומפגשים בין חומרים עם תכונות פיזיות מנוגדות – אל הקנבס. הצורות והשכבות החומריות המצטברות בעבודות משקפות, ובו־זמנית סודקות, את תהליך ההפשטה המעמיק של הקיום העכשווי.
