המלאכה האדריכלית מתחילה בהקשבה איטית וזהירה למקום, לשלל צורותיו, מופעיו ורבדיו. אני בוחן כיצד עלינו למקם את עצמנו ביחס למציאות, לערער עליה ולנסח תגובה אתית מתוך הדיסציפלינה. אני מאמין בהתרת המרחב הקיים ושזירתו מחדש באמצעות מגע רחב עם המציאות, המייצר פוזיציונאליות וסוכנות חברתית-אזרחית עם המקום ואנשיו. אם ניגש למלאכה מתוך אותו אופן מורכב ורגיש, בימים בהם האלימות, הפחד והזרות מתגברים, אולי נצליח להתגבר על הריחוק ולייצר כלים צודקים יותר כדי לתכנן יחד.