העבודה פורשת שני רישומים רחבים, העוטפים את חלל החדר ונשענים על פינותיו. בראשון דימוי של כלבים שועטים במרוץ כפוי, עיניהם כבויות, רגליהם כושלות, מונעים מפחד חסר שם, אינם יודעים מה מקור המרדף, אך ממשיכים מחוסר ברירה. הרישום השני מתאר קהל דק הניצב מול הנייר הרחב , נדמה כמריע, אך למעשה זועק חרש. קהל שבוי, כנוע, מתחנן להפסקת המרוץ. אנו הרצים, אנו הצופים, אבודים במשחק שמנהלו נעלם מעינינו.
