"טקסט בלטינית משמעו אריגה. השפה העתיקה בהרי האנדים נקראת 'Quecua', ופירוש המילה הוא מיתר קש מלופף, סיבים שונים מאוחדים. בהונגרית המילה ׳סיבים׳ היא גם שמם של מיתרי הקול. בגלגל הטווייה הנקודה שבה החוט מתגלה נקראת הפה / הפתח. הרפרנסים השבריריים האלה מציעים לטקסטיל סוג של דיבור ולשפה דרך של יצירה".**
יומן שנכתב לפני כמאה שנה על ידי קרובת משפחתי רבקה רוגובין והתגלה במגירות של סבתי איפשר לי לצאת למסע ששוזר חוטים שונים למארג המורכב מסיפור משפחתי, מיתוסים מיתולוגיים ושאלות רפלקטיביות על הקשר בין טקסט לטקסטיל, בין שפה ליצירה, בין צילום למלאכת יד.
הסרט הוא דוקו-מסה, בוחן את מלאכת הרקמה כמערכת של שפה המדגישה את המתח בין כליאה לשחרור.
אני משלבת טקסטים מהיומן שנשמר במשפחה עם מקורות השראה טקסטואליים שונים, כגון מסה על החומר כמטפורה שכתבה אמנית הבאוהאוס אנני אלברס, דמויות נשיות מהמיתולוגיה היוונית, השירה של רחל חלפי והכתיבה של הלן סיקסו ורבות אחרות.
* הצירוף "רקמת תהום" שאול מחיים נחמן ביאליק, "גילוי וכיסוי בלשון", 3.10.1915, פרויקט בן יהודה, https://benyehuda.org/read/6049
** Mitchell Victoria , "Textiles, Text and Techne”, in The Textile Reader (ed. Hemmings Jessica) London: Berg, 2012. Pp.7
