אני יוצר במרחב שבין עבר להווה, בין הבית החרדי-חסידי שבו גדלתי לבין החיים שאני בונה כיום מחוץ למסגרת הדתית, בזוגיות עם גבר דתי. מסע אישי אינטימי שבו אני מתבונן על השברים והחיבורים בין זהויות, מרחבים וזמנים.
באמצעות הצילום אני שב אל הבית כדי לבחון את הזהות שלי דרך הקשרים המשפחתיים, הזיכרונות, המקומות והמתחים שבין שייכות ובחירה. חלל הבית הופך לסטודיו – ומאפשר קרבה, הקשבה ודיאלוג.
אני מצלם את עצמי, את בן זוגי ואת בני משפחתי בתוך הסביבות המרכיבות את עולמי – הבית בצפת שבו גדלתי, בית ילדותה של אמי בקיבוץ שמרת (זו נקודת האפס, המקום שבו העדיפה את הדת על פני חיים חילוניים), הדירה שלי ושל בן זוגי בירושלים. החזרה לבית הוריי בצפת הפכה למפגש רפלקטיבי ולתיעוד מתמשך של ארכיטקטורת הבית, שמחברים אותי למבנה הנפש והזהות שלי.
במתח שבין הלבוש החסידי המהודר לנוף הפריפריאלי, בין קודש לחול, בין פנים לחוץ – נוצר מרחב לשיח פתוח שבו יש מקום לכאב, לפחד, לזיכרון, לגעגוע ולריפוי. אני מצלם קומפוזיציות מינימליסטיות (גם כשסביבת המגורים עמוסה וצפופה) ומתמקד גם בטבע דומם ובמחוות גופניות עדינות. הצילום מאפשר לי לתעד את מה שנשאר ולבחון מה השתנה. אני מבקש לראות את הסטודיו לא רק כמרחב צילום, אלא כמודל של מפגש – מקום שמאפשר דיאלוג קרוב, קשוב ואנושי.
