מואסם שלא תועד

מואסם שלא תועד 
מסע אדריכלי בעקבות משפחה בדואית מהגליל זהו פרויקט שנולד מתוך שתיקה. רק כשנדרשתי לבחור נושא לפרויקט הגמר, הבנתי שאין לי סיפור שורשים. דרך שעות של שאלות ושיחות, נחשף מסלול הנדודים של משפחתי הבדואית בגליל סביב מרחב הכנרת — בין אוהלים, מערות, בתי פח עד בתי הקבע. תחנות שנשמרו בעונות השנה, בטעמים, בשירים, בזיכרון שבעל־פה. כך פגשתי את ״המואסם״: לוח שנה חי, שמסמן מתי לנוע, לעבוד, לעצור. לאורך המסלול אני מציעה מקומות מפגש — מרחבי זהות ושייכות, שמחברים בין בני אדם לחפצים, לבעלי חיים, ובינם לבין האדמה. דרך בישול, סיפור ושהות, עולה זיכרון שנשמר בגוף, נרשם בנוף ומחפש מקום.