בלוק 90 דירה 3

לאחר תקופה ארוכה של מרחק, שלום חי שב לבית הוריו לשהות קצרה. מיד הוא הוצף במערבולת של קולות שלא היה מודע להם קודם לכן: חריקות, צעקות, נגינה עילגת, דיבור מעומעם. הקולות חדרו מעבר לקירות אל תוך הבית, אל פנים החדר. הוא הבחין בכך שההורים אינם שומעים את מה שמעולם לא הפסיק להישמע – מציאות חושית אינטנסיבית, הזולגת בין דירות הבלוק שבו הם חיים.

בתערוכה "בלוק תשעים, דירה שלוש" חי מתבונן מקרוב במערך הנפשי-פיזי שפיתח כדי לשרוד את אותה מציאות רוויית גירויים. המיצב שיצר הוא מרחב של האזנה מתמשכת, של ניסיון לזקק את המקומות שבהם הגוף, הזיכרון והחומר מגיבים לסביבה שבה הם היו נתונים ולדרך שבה היא עיצבה אותם.