מרחב לב ים

ממקלט למפלט – הצורך האנושי בחופש פיזי ונפשי מתחדד בתקופות של חוסר יציבות וסכנה. מרחבים פתוחים כמו הים מאפשרים כיול מחדש של יחסי הפרופורציות בין אדם לאדם, ובין האדם לטבע. רצועת החוף המזרחית של הים התיכון מתאפיינת בקו חוף לינארי, הנתון למפגש חזיתי עם תנועת הים ממערב – תנאים שהובילו לאורך ההיסטוריה לפיתוח פתרונות מקומיים להנגשה ולחיבור בין הים לבין היבשה. הנדסת החוף הובילה לריבוי שוברי גלים, אשר עיצבו את קו החוף ותפקדו כגבול פיזי בין העיר לים. על רקע זה נבחנת האפשרות להתייחס אל שוברי הגלים לא רק כמכשיר הנדסי, אלא גם כתשתית למרחב ציבורי ולגישה ימית חדשה. ההצעה התכנונית מתמקדת במרחב הימי של יפו, ובגישה המוגבלת אליו שנוצרה בעקבות עיצוב מחודש של קו החוף ותיחומו באמצעות שוברי גלים – תהליך ששינה באופן מהותי את המפגש בין העיר לים. הפרויקט מציע גישות חדשות למרחב זה – בין הפנטזיה האדריכלית של התפשטות עירונית אל הים, לבין תכנון המבקש לקיים חזית ים ציבורית, פתוחה ונגישה. שוברי הגלים מוצעים כנקודות עוגן להתערבות אדריכלית, שתהפוך אותם ממחסום פיזי למרחב ציבורי פעיל – מרחב לב ים.