ללא כותרת

שלום! 

השלום עם היונה.

השלום שולט ביונה.

השולט ביונה - שלום לו.

השלום היום. 

שלט חוצה את השמיים,

חותך את הנרטיב כמו סכין בתוך סיפור לפני שינה.

הסורגים כולאים את החוץ ומאכילים את העֵינַייִם. 

קיר רואה קיר

רואה קיר

פסלון ענק מתנדנד

בולע תפילה . 

שני כלבים מבוקשים 

על רצח אלמנט קומפוזיציוני. 

האיש בלבוש סורגים

מתנדנד בין חירות לאסתטיקה. 

קיר אבנים עם צלליות -

Shots fired! 

אימא אומרת: שים נר. 

אבא אומר: אל תשכח לכבות אותו כשאתה בוכה.

“ברוך אתה”, לוחש הנר, 

“אל תכבה אותי, אני עוד לא אמרתי כלום״. 

אמא אומרת: "תדליק את הילד". 

אבא שם את הנר בצילום שיניים.

הציורים בתערוכה הם אוסף של חלקי מחשבות וסיפורים, המכילים דימויים שאני פוגשת בהם ביומיום. המחשבה על הציור נוצרת מתוך התבוננות בסמלים ובדימויים שסביבי, ומתוך עיסוק במפגש שביניהם – ובמטען התרבותי שמתעורר דרכו.

הציורים עשויים להיראות כהרכבים של סצנות מקריות ונטולות הקשר. אולי דווקא שם מצוי מרחב של כנות מסויימת – מעין משמעות סתמית שעולה מתוך תרכובת של עולם, גוף, חי וצומח.

בין רגעים מתוך חיי לבין ייצוגים היסטוריים, אמנותיים ודתיים. אני שואלת שאלות על הסמל והסמליות, על הכרונולוגיה של העולם, על המסורת של הציור ועל מקומו היום – כמחפשת אחר משמעות, או אחר חלקי אמת בתוך כל מה שאני יודעת ולא יודעת על העולם.