גדלתי בין נשים, ותמיד הערצתי את הכוח, ההשקעה והמאמץ האימהי והנשי יחדיו.
אני מצלמת בפילם שחור-לבן את עצמי ונשים קרובות אליי בעירום. הן בחרו להסתיר את פניהן, בחירה שהפכה לחלק מהותי בעבודה ומשקפת את המתח בין חשיפה להגנה.
על גבי התצלומים העברתי בטכניקת סטנסיל מעולם הקעקועים, ציורים ממחברות קטנות בהן אני רושמת בדרכים את זכרונות ילדותי: סירות שאבא לימד אותי לצייר, דגים מהאקווריום (החיה היחידה שאמא הרשתה לי להכניס הביתה), מלאכים ומשפט שאמא תמיד אומרת ועוד.
במקום להיטמע בעור החי, הדימוי נטמע בתצלום של גוף מודפס על נייר.
הציורים שמוטבעים על הגוף המצולם יוצרים שכבה שנייה, שכבת הגנה. אולי שכבת חשיפה. אולי שתיהן גם יחד.
