עיר כמעט לבנה; שברי משבר

הפרויקט עוסק בתערוכה האדריכלית כמרחב מהותי לניסוח דיסציפלינרי וככלי מעשי להנעת תכנון בפועל. דרך בחינה של שתי תערוכות תל-אביביות משנות ה-80 - 'עיר לבנה' ו'ארכיטקטורה במרתף' - אנו מבקשים להבין את תל-אביב יפו כיום כפרויקט פוסט-מודרני של תגובה ל'עשור האבוד', ואל מול שתי התערוכות אנו מציעים שתיים משלנו: האחת מבקרת מחדש במרחב העיר הלבנה בחלוף 40 שנה והשנייה מתמקמת בשולי העיר - בשברי המשבר שלא זכו להיכלל בדמיון האדריכלי המרכזי. התערוכה השנייה מבקשת לדמיין את קו הגבול של העיר כתחום שבו ניתן לנכס בחזרה את הספקולציה מהכלכלה המשברית לכדי מבט מקומי, רגעי ופרגמנטרי. בניגוד לכלים סטנדרטיים של תכנון עירוני, אנו מאמינים שלמוסד התערוכה ישנה היכולת להציע דמיון שכזה.