בהשראת הטופוגרפים החדשים אני יוצא לצלם את המרחב הישראלי המתוכנן, המעוצב והמאורגן לעילא לכאורה, ואולם בו בזמן הוא נחשף כארעי, מתפורר וכאוטי. את הפער הזה, בין אסטרטגיית התכנון האדריכלי לבין הטקטיקות של המשתמשים בו, אני בוחר לתעד במקומות שונים ברחבי הארץ: שכונות מגורים, רחובות ערים ומחנות צבאיים. התצלומים חושפים את המתח המגולם בין החלומות על אסתטיקה אדריכלית לבין שגרת החירום, בין הכמיהה לקהילה לבין פנטזיות אינדיבידואליות שמזמנת המציאות הישראלית. זה מסע תיעודי שמבקש לעמוד על מאפייניה של הקולקטיביות הישראלית כפי שהיא משתקפת במרחב הקונקרטי, על שלל הפערים והסתירות שבו. זה המבט הבוחן תמיד את הרווח שבין האידיאה הציונית ובין היום-יום הישראלי, וככזה הוא מציע הרהור על חוויית הקיום של המתגוררים בו. למעשה, התצלומים מתארים תהליכים חברתיים, היסטוריים וכלכליים כפי שהם משתקפים בנוף ובאדריכלות בישראל.
