הווה ממושך

ניסוי אסתטי־רגשי־טכנולוגי הבוחן את תפקיד פעולת ההתבוננות בביסוס המציאות שלנו, מתוך ההבנה שהמציאות היא במידה רבה המצאה. כולנו מתאמצים: קמים בבוקר, משתדלים, הולכים לישון – למרות שכביכול אין לזה משמעות (סליחה על הספוילר: כולנו נמות בסוף). הפרויקט הוא חוויה אינטראקטיבית הנשלטת באמצעות מבט, ובמרכזה דיאלוג פנימי כפול: מצד אחד – אני רוצה ומתאמצת! מצד שני – למה בכלל? הוא נראה כמו משחק, אבל הוא לא. זוהי הצהרה שנועדה להעצים את האבסורד שמתבהר כשאנחנו באמת מתבוננים. הנחיה: רונאל מור, ניר שקד