תַּפְאוּרָה לַקְּדֻשָּׁה

רחבת הכותל היא החלל הציבורי החשוב בישראל. היא במה לסוגיות של דת, מדינה ולאום. כשנבנה, שימש הכותל כקיר תמך לבית מקדש, ולאורך מאות ואולי אלפי שנים, הולבשה עליו משמעות דתית עמוקה. כותל הדמעות היה חלל שארית, סמטה צרה בקצה שכונת המוגרבים, אך משנת 1967 הפך הכותל לחלל פולחן רחב ידים, כיכר, בה נפגשו הדת היהודית והלאומיות הציונית החדשה, ובמידה רבה- עברו תהליך של מטמורפוזה: הדת היהודית השתנתה תחת המפגש הרומנטי עם המקום, כמו גם הלאומיות החילונית - שנתנה לדת אפשרות להתמזג עם הלאום. במקביל להפיכת הכותל לאתר לאומי, נעשו פעולות חפירה ארכאולוגיות רבות. אלו נוצלו בדרך כלל ככלי לחיזוק הזהות היהודית באתר. בשנים האחרונות החלו חפירות ראשוניות תחת רחבת הכותל, שהופכות לכלי המרכזי בפרויקט זה; הן הזדמנות מחודשת לדון במרחב הטעון. הפרויקט מציע חפירה שונה: ירידה אל תת הקרקע, מה שהודחק, אל המרחב התת הכרתי. החפירה חושפת כותל נוסף (הוא המשך הכותל המוכר) ורחבה חלופית. יחד, הם חושפים את העבר הרב שכבתי, העשיר ומרובה הנרטיבים של המקום. פעולה זו מבקשת לנסח מחדש מערכות יחסים מורכבות שמתקיימות שם היום, ולייצר מרחב אלטרנטיבי; עולם מקביל, שישנה את פני הרחבה, ויאפשר ריבוי קולות וסיפורים.