תזת MA - העיר, השקית והמרחב הלימינלי: מופע פרפורמטיבי של אובייקט חרדי בנוף הירושלמי. מבט חוץ ־ קהילתי על שפה חזותית, זהות והתנגדות.

החפצים הכי שגרתיים הם אלו שיכולים לגלות הכי הרבה. והעיר, כמו הגוף, לובשת אותם שוב ושוב. מחקר זה נולד מתוך מבט אקראי בשקית ניילון הנישאת בידו של האחר ממני. השקית, שאינה סתם כלי נשיאה אלא פריט שמשתלב בלבוש והופך לחלק מהופעה מרחבית של זהות, עוררה בי שאלה: כיצד חפץ יומיומי כל כך מתפקד כצומת של תרבות, שייכות ומרחב?

המחקר שלי נשען על מתודולוגיות מחקר של תרבות חזותית וחומרית, ומתמקד בקריאה עירונית וצרכנית של השקית החרדית כאובייקט פרפורמטיבי במרחבים הלימינליים של ירושלים. דרך שיטוט ותיעוד חזותי וטקסטואלי ומתוך עמדה רפלקסיבית של מבט חוץ-קהילתי, אני מבקשת להתחקות אחר מופעיה של השקית בעיר ולבחון כיצד היא מבטאת זיקות קהילתיות, צרכניות ותרבותיות.

השקית מציעה מסגרת חלופית לקריאת הנוף העירוני: לא דרך מבני הכוח המרכזיים, אלא דרך הפרטים הקטנים שמרצפים את השוליים. תוך התעקשות להסתכל דווקא על מה שנדמה כשולי, המחקר מציע פרשנות חדשה לשאלות של חומר, זהות, שייכות והתנגדות - ולדרכים שבהן חפצי יומיום מעצבים את האופן שבו העיר נראית, נחווית ומובנת.