שער הרחמים והזהב | הקדשות בירושלים

סבא רבא רבא שלי, רחמים מלמד הכהן, הקדיש בצוואתו את נחלתו בירושלים לישיבה וצדקה, ולא לילדיו. הוא עשה זאת כחלק מתופעה רחבה יותר בירושלים של שלהי התקופה העות'מאנית: הקדשות יהודיים לצרכי ציבור, דת, רווחה, בריאות וחינוך, בדומה למנגנון הווקף המוסלמי שמילא את הוואקום השלטוני. כיום, מבנים רבים אלו, ששימרו את זיכרון המקדשים והנהנים ושלטו בנוף העירוני והחברתי בירושלים בעבר, עוברים תהליכים שונים: קיפאון, הזנחה, פיתוח מואץ, השתלטות. מרכזי החיים ההיסטוריים האלו הפכו עם השנים לפילים לבנים או לגורדי שחקים. בפרויקט אני חוקר את הסיפור המשפחתי בפרט ואת ההקדשות היהודיים בירושלים בכלל ומציע עתיד אחר למבנה ולקהילה ששמרו על ההקדש וההקדש שמר אותם.