הלב והמעיין

ארכיטקטורה בעידן המכונה השלישי: בין משרת-משורת לארכיטקטורת פון נוימן אנו פועלים במתח האנלוגי-לוגי. במסגרת צורת החשיבה הקלאסית, ארכיטקטורה הייתה נתונה תמיד במתח חומר-חלל. תרומתו של לואי קאהן בטביעת המושגים משרת-משורת היא בזיהוי כי עבור המודרניזם, משמעותו של המנעד שבין שני המושגים הללו גברה על זו של המתח הקלאסי. הגדרת הדיכוטומיה משרת-משורת מסכמת את ״העידן השני של המכונה״ – השכלול הטכנולוגי של המחצית הראשונה של המאה העשרים – כחשיבה ארכיטקטונית: עידן המאופיין במהירות (רשתות הכבישים ומשק החשמל); ההפרדה המרחבית של קאהן מתאפשרת דווקא בשל המהירות, באמצעות תנועה במרחב המפצה על ההפרדה הזו. בימינו, העולם עובר תמורה נוספת, שהחלה עם המצאת המחשב. בעידן השלישי של המכונה, אנו דנים באינפורמציה – לכן, המהירות הוחלפה בבו-זמניות. המידע ומערכות המידע מציפים גם את המרחב האנושי, השימושי והמשורת; הילכך, נדרשת מבניות ארכיטקטונית מתאימה שתשמור גם על מרחב אנושי. לשם כך, אנו בוחנים את מימושה של ארכיטקטורת פון נוימן על המרחב הפיזי באמצעות ארבע קטגוריות: משתמש, יחידת בקרה, יחידה לוגית ושרת – מרחב בעידן המכונה השלישי.