המחצבה העירונית

האבן מספרת סיפור של זמן, בשכבותיה נסתרות מליוני שנים, דחוסות בשקט מופתי באיטיות שאינה נתפסת במימד הזמן האנושי. מפעם הייתה ליסוד בהתהוות האדם, ובהמשך בעולם הבניה והארכיטקטורה. עם השנים הפכה למשאב יצרני – מתפורר, מרוחק ומנותק ממקורו. פרויקט זה עוסק בביקורת על תעשיית המחצבות ובוחן את השלכותיה הסביבתיות, הכלכליות והמרחביות. מתוך הבנה שהריחוק בין אתר החציבה לאתר הבנייה גרם לבזבוז, ריכוזיות ונזק סביבתי, הפרויקט מציע מודל חדש של מחצבה עירונית. המודל מציע ניהול חכם של חומרי חציבה שנחצבים מאתרים מתפתחים במרקם העירוני ומשחזר שימוש לוקאלי באבן כמרכיב יסוד, המודל שואף לייעל את תהליך הבנייה, לחזק זהות חומרית מקומית, ולהציע מתווה חדש לבנייה מקיימת בערים. בפרויקט זה ירושלים משמשת כאתר ניסוי לפיתוח מערכת שיתופית ותשתיתית לחומרי חציבה, ובזאת בוחן איך מערכת זו משתלבת במרחב האורבני הצפוף, וכיצד משפיעה על חווית התושבים במרחב.