זמן מעבר

יש בי פחד לאבד את הבית.
צילומים של חפצים מתוך המרחב הביתי, מטשטשים את הקו בין קודש לחול.
האם פעולה או חפץ יומיומי יכולים באמצעות הטבעתם בזכוכית להפוך לדבר טקסי וכמעט קדוש?

מיטה, בטן, חלון, כיור מוטבעים כדימויים על משטחי זכוכית. 
הם תלויים בחלל, מרחפים, נמצאים ולא נמצאים, ושקיפותם מאפשרת הטמעה, בריאה של מקום חדש.

אני גדלה והמציאות משתנה והבית הבטוח, אולי כבר לא בטוח וכבר לא הבית היחיד.

האם זה הזמן להיפרד ולעזוב?
האם זה הזמן ליצור בית חדש?

מידות: גודל משתנה.
חומרים: זכוכית חלונות, זכוכית ניפוח, צבעי אמייל.
טכניקה: הדפס צילומי בחריטת לייזר על משטחי זכוכית, ניפוח זכוכית, וידאו.

הנחיה: הילה בן ארי

צילום: נעם דבל