עיר ללא תשריט - לקראת מרחב סמי-פורמלי בעיר נצרת

הפרויקט עוסק בנצרת – עיר בעלת זהות תרבותית והיסטורית עשירה שהתפתחה ברובה מחוץ למסגרות תכנון פורמליות. תהליכי הבנייה בעיר נעשו לאורך השנים מתוך יוזמות פרטיות, משפחתיות וקהילתיות, ללא הכוונה כוללת, ויצרו מרקם אורבני בלתי־פורמלי ומורכב, עם סמטאות צפופות, שימושי קרקע מעורבים וחסמים פיזיים לתשתיות. מול מציאות זו, בחנתי את מגבלות כלי התכנון הסטטוטוריים הקיימים והצורך בפיתוח סט חדש של כלים תכנוניים המאפשרים שדרוג וצמיחה של מרחבים קיימים תוך שמירה על האיכויות המקומיות. באמצעות ניתוח עירוני, מחקר היסטורי, ראיונות ותרחישים עתידיים, התמקדתי בשכונת נמסאווי וברחוב הגליל – אזור המשקף את כל האתגרים העירוניים של נצרת: עומס תנועה, בינוי לא מוסדר, טופוגרפיה קשה וחסמים תשתיתיים. בהשראת מודל יוסטון שבארה״ב – עיר המתנהלת ללא תשריט ייעודי קרקע אלא על בסיס חוזים פרטיים ובריתות קהילתיות – אני מציעה לחשוב מחדש על נצרת לא כעל עיר נטולת סדר, אלא כעל עיר שזקוקה למנגנוני ניהול מותאמים למציאות שבה “אין תשריט”. הפרויקט מציע תרחיש סמי־פורמלי הכולל שדרוג תשתיות, ניהול שטחים פתוחים והכוונת התפתחות אורגנית, לצד פיתוח “ארגז כלים” תכנוני. ארגז הכלים המוצע מבוסס על גמישות, הכרה במצב הקיים, ושיתוף פעולה בין כלל השחקנים בעיר – תושבים, יזמים, מוסדות דת, רשויות מקומיות וגורמים מדינתיים. השותפות הזו אינה רק תנאי הכרחי – היא לב המנגנון התכנוני החדש. החזון הוא יצירת מנגנון גמיש ופרגמטי שייתן מענה לערים המתפתחות בצורה לא פורמלית, תוך הכרה במציאות הקיימת וחיזוק הכוחות המקומיים.