הדפסה בהזרקת דיו, הדפס כסף, וידאו בלופ 3:52 דק׳, 2025
סילביה פלאת׳ כתבה טוב ממני על כובד משקלן של החלטות בחיים. היא הקבילה אותן לעץ תאנה עמוס פירות, כשכל תאנה הייתה קשר לעתיד אחר. לאחת – בעל, ילדים ובית מאושר, לאחרת – אמנית מפורסמת, ולעוד אחת – מורה מבריקה, לאחרות – מאהבים בעלי שמות מוזרים, ולעוד אחת – מקצועות מוזרים, ועוד רבות אחרות שלא ניתן להבחין בהן מפאת עומסן על העץ. פלאת' כותבת: ״ראיתי את עצמי יושבת בִמסעף התאנה, מתה מרעב רק מפני שאינני מסוגלת להחליט באיזו מהתאנים לבחור. רציתי את כולן ואת כל אחת ואחת מהן, אולם פירוש הבחירה באחת היה אובדן כל האחרות, ובשבתי שם, בלתי-מסוגלת להחליט, החלו התאנים מתקמטות ומשחירות ונופלות, בקול טפיחה, בזו אחר זו, על הקרקע לרגליי".*
התמסדות היא מילה קשה. תמיד התנגדתי למשמעות המילה, עד שנדמה שהתנגדות הפכה אני ואני היא. אני לא בוחרת ולא ממסדת בחירות, לא כאן ולא שם. כמו תנועה מרצדת של חוט מתוח, בלתי נראית כמעט, אבל כרוכה במאמץ גדול. ומה אם הייתי בוחרת, מכאן לשם ולא משם לפה? לולא הייתי אני, הייתי אדם אחר, תוהה פחות ורחוק ממני.
אני מצלמת את אחיותיי ואותי כאפשרויות של נשיות מקבילה, גוף אחר בזמן אחר. הגוף הנשי חשוב לי. עבורי הוא לא רק ייצוג תרבותי אלא צורה גולמית שמאפשרת יצירת מתח ושיווי משקל. אני מערערת, מתאזנת שוב ומותחת כדי לשהות עוד רגע במקום שלפני הבחירה. מנסה לכונן שליטה במקומות של חוסר שליטה על כוחות חיצוניים ופנימיים ולהחזיק אותם יחד בלי להתרסק. לא רק לשרוד, אלא לנכוח בהתלבטות. לעגן את התחושות במציאות הפיזית, להפוך אותן לחומר, לתמונה, לפעולה. בין הרגע שלפני לרגע שאחרי אני מוצאת ריכוז אין-סופי. עצירה.
* סילביה פלאת', פעמון הזכוכית, תרגום: אורטל אריכה, הוצאת הכורסא, מודן, מאי 2019.
